חסן ווייטסייד נשאר במיאמי – 98,419,538$ לארבע שנים – 24.6$ מיליון לעונה

נירמול משכורת לעונת 2015-16 – 16.7 מיליון דולר. שחקנים שהרוויחו קרוב לכך בעונה שעברה:

הקיץ המאוד מורכב ומוזר של מיאמי לפחות התחיל כמו שצריך עם ההחתמה הכי חשובה – ווייטסייד לחוזה מקסימום של 4 שנים.

בדומה למה שכתבתי על דראמונד, אם אתה עומד להיות סנטר "קלאסי" (או כמו שגלעד כותב – "נגר"), אתה צריך להביא משהו אקסטרה בכמה אזורים במשחק – שאחד מהם הוא הגנה על הטבעת. במובן הזה, ווייטסייד הוא game changer.

בטבלה הנ"ל מתואר מדד חדש שיצרו בNylon Calculus, שמנסה לחבר יחדיו את כל האלמנטים של הגנה על הטבעת, ולדרג את שחקני הליגה לפי בסיס של "כמה נקודות הם מצילים במשחק מתחת לטבעת?".

בעוד שהמדד קצת מסובך ואפילו אני לא קראתי את ההסבר עד הסוף, ניתן לראות כאן שהכוח של ווייטסייד הוא לא באחוזים שהוא כופה על יריבות בטבעת כשהוא בעמדה להגן עליה (46.9% – טוב מממוצע הליגה בהרבה אך לא ברמה של גוברט או איבאקה) אלא בכמות הזריקות שהוא מאתגר שם. זה מעולה שסרג' איבאקה שומר יריבות על 43.3% בטבעת בזריקות שהוא מאתגר, אבל אם הוא מאתגר פחות מרבע מסך הזריקות שם כשהוא על המגרש, זה הופך לפחות אפקטיבי.

המספרים האלה מתחברים גם למבחן העין וגם לכמות החסימות שווייטסייד מגיע אליה במשחק – כמות שמעט מאוד שחקנים הגיעו קרוב אליה בשנות ה2000:

(ראיתם את קירילנקו ב2004-2006?? Holy shit!)

המשחק ההתקפי של ווייטסייד לא מלוטש – הוא נראה מאוד מגושם ליד הטבעת, ומשיג את רוב הנקודות שלו מריבאונדי התקפה ואלי-הופים – אבל כמו שאפשר לראות בטבלה למעלה, לא צריך לצפות ליותר מידי נקודות מסנטרים מהסוג הזה. לווייטסייד אפילו יש יכולת קליעה מפתיעה לטובה מטווחי המיד ריינג' (43%), אבל השחרור שלו סופר איטי והוא לא בדיוק "מרווח את המגרש".

צריך גם לשבח את ווייטסייד על היכולת שלו מהקו. הוא סיים את העונה שעברה עם 50% משם, והתחיל את העונה הנוכחית עם 55% – מה שהפך אותו למטרה ל"האק" בכמה משחקים. אבל מאז פגרת האולסטאר הוא עשה שיפור אסטרונומי והצליח להגיע ל75% – שזה ממוצע הליגה.

כיאה לשחקן עם האורך והאתלטיות שלו, הוא גם בין מובילי הליגה בריבאונדים למשחק עם 11.8, שלישי רק לדראמונד ודיאנדרה.

החסרונות הם שעדיין לא ראינו את זה מיתרגם להצלחה קבוצתית. הסגל של מיאמי היה מאוד מרשים השנה, ועד פגרת האולסטאר זו הייתה קבוצה של בקושי 50%. ספולסטרה לא רצה לפתוח איתו בחמישייה, והעלה אותו מהספסל בחצי השני של העונה.

ובעיקר: הדירוג ההגנתי של מיאמי – שאמור להיות הCalling card של ווייטסייד – נשאר כמעט זהה בדקות שהוא נמצא על המגרש (101.7) וכשהוא יורד ממנו (101.4). נכון, הרבה מזה נובע מכך שהוא משחק עם המון חמישיות חלשות יותר, אבל זה עדיין נתון מדאיג.

כדי להחתים את ווייטסייד על מקום פנוי, מיאמי נאלצה לוותר (לפחות ריאלית) על החתמות מחדש של ג'ונסון, דנג ובעיקר וויד, ולהסתפק במחליפים נחותים מהם בהרבה. מקבוצה עמוקה, שהשחקן השישי הכי טוב שלה הוא ג'ו ג'ונסון, מיאמי הפכה להיות קבוצה שהשחקן הרביעי הכי הטוב שלה הוא טיילר ג'ונסון (דיון ווייטרס? ג'וש ריצ'ארדסון?).

וכל זה בהנחה שבוש חוזר ומשחק העונה דקות משמעותיות כן? כי אם לא, זה פחות או יותר ווייטסייד ודראגיץ' בצד ההתקפי וקצת הבלחות של ווייטרס ודריק וויליאמס בבידודים.

דראגיץ' היה השחקן ששיחק עם ווייטסייד הכי הרבה דקות בעונה שעברה וזה עבד לא רע. הציוות בקו האחורי עם וויד – עוד שחקן שחייב את הכדור ביד – תמיד היה בעייתי, ויכול להיות שעכשיו מיאמי יקבלו סוף סוף את הדראגיץ' שהיה רכז טופ 5 בפיניקס. זה יכול להיות Addition by Subtraction קלאסי, ולהתברר כמהלך גאוני של ריילי.

בעיני לא הייתה להם הרבה ברירה. ווייטסייד בן 27, ולמרות שגם זה לא נחשב בדיוק ל"צעיר", זה עדיין צעיר בהרבה מוויד (34) דנג (31) ג'וג'ו (35) וגם דראגיץ (30). אם מיאמי לא הייתה מחתימה אותו, היא הייתה נשארת על סגל זקן מאוד לשנה הבאה, ובלי הרבה נכסים עתידיים – וזו לא הדרך של פט ריילי.

למרות גילו, ווייטסייד צעיר בשנות ניסיון בNBA, והוא עוד יכול להתברר כמשהו גדול יותר ממה שראינו עד היום – בעיקר בפן ההתקפי. בפלייאוף ראינו אותו לפרקים ממש משנה תוצאות של משחקים בעצמו, והוא יכול להתפתח לשחקן מהסוג שבונים מסביבו קבוצה עם זהות.

ובעידן פוסט-וויד, זה הדבר שמיאמי הכי צריכים.

FAR=8

תעקבו